היפר־אינפלציה

היפר־אינפלציה היא אינפלציה מהירה במיוחד, שמוגדרת לרוב כעליית מחירים של יותר מ־50% בחודש. הכסף מאבד את ערכו כל כך מהר שאנשים ממהרים להוציא אותו, וזה דוחף את המחירים למעלה מהר עוד יותר.

🌍 בעולם האמיתי

סף ה־50% לחודש בא מהמחקר של הכלכלן פיליפ קייגן מ־1956 על היפר־אינפלציות. בקצב כזה המחירים עולים פי 130 בערך בשנה, כי העלייה של כל חודש נבנית על הקודמת: 1.5 בחזקת 12 הוא בערך 130. היפר־אינפלציות מתחילות בדרך כלל כשממשלה משלמת את החשבונות שלה ביצירת כסף, לעיתים קרובות אחרי מלחמה, קריסה בהכנסות ממסים או חובות כבדים במטבע זר.

בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה הדפיסה רפובליקת ויימאר כסף כדי לממן את ההוצאות ואת פיצויי המלחמה. עד אוקטובר 1923 המחירים הוכפלו בערך כל ארבעה ימים, ועד נובמבר דולר אמריקאי עלה 4.2 טריליון מרק. עובדים קיבלו שכר פעמיים ביום והוציאו אותו מיד; בתצלומים רואים אנשים מסיעים שטרות במריצות. מטבע חדש, הרנטנמרק, סיים את המשבר בנובמבר 1923, בשער של רנטנמרק אחד לטריליון מרקים ישנים.

ההיפר־אינפלציה בזימבבואה הגיעה לשיאה בנובמבר 2008, כשההערכה הייתה שהמחירים מוכפלים בערך כל יום; המדינה הדפיסה שטר של 100 טריליון דולר לפני שנטשה את המטבע שלה ב־2009. ונצואלה נכנסה להיפר־אינפלציה בסוף העשור השני של המאה ה־21: הבנק המרכזי שלה העריך את האינפלציה ב־2018 בכ־130,000%, והמדינה מחקה אפסים מהמטבע שלה ב־2018 וב־2021.

חוסכים שמחזיקים מזומן, או אגרות חוב ופיקדונות בנקאיים שנקובים במטבע, נמחקים, ואילו הלווים רואים את החובות שלהם נמסים. אנשים עוברים למטבע זר, לסחורות או לסחר חליפין. מאחר שהכסף כבר לא משמש כמאגר ערך, החיסכון והתכנון לטווח ארוך קורסים, ולכן בנקים מרכזיים נאבקים באינפלציה גבוהה.